קונספט ורציונל התערוכה

 

על האמן:

יוסי רגב - אמן רב-תחומי, נולד ביפו ב-1952. משנת 1975 מתגורר עם משפחתו בנס ציונה. חבר באגודת המעצבים הגרפיים בישראל. חבר באגודת המיניאטורות הארצית. משמש כיושב ראש ועדת האמנים של נס ציונה ופעיל בתחומי האמנות בעיר מגוריו. במרוצת השנים הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות בארץ ובאירופה והשתתף בתערוכות בארץ ובחו"ל.

תמונת עולמו של יוסי רגב מוצאת את ביטויה, בשנים האחרונות, בסדרות של עבודות, נופים וטיפוסים מנס ציונה. העבודות בעלות ניחוח סוריאליסטי מובהק. ברובן, הן מבוצעות בטכניקות של אקריליק, עפרונות צבע ובעיקר עט כדורי.

​

רקע:

ב-1904 ניטע הפרדס הראשון בצפון רחובות.

ההדרים, "שביל(י) קליפות התפוזים" מסמלים את הירוק, החיוני, הייחודי והתועלתי של התחדשות של הישראלי בארצו. כעבור 100 שנה - משתנה לחלוטין הנוף של שפלת החוף הדרומית של ישראל. כל שנותר מהפרדסנות הם המבנים שהיו חלק מהעולם שאבד: בארות ובריכות אגירה, בתי אריזה, בנייני ומחסני הקוטפים ועוד...

 

על העבודות:

ב-30 העבודות מתוארים גם שרידי מבנים ואלו מנהלים דו-שיח עם חפצים, דמויות, צורות ומרקמים. השרידים, "חלקי המציאויות" כהגדרת האמן, הם פרטים מתוך מכלול גדול. מעין קולאז' בטכניקה מעורבת המכילה גם פרטים, שהזמן ניכר בהם.

משהו על הארכיטקט, האמן והארכיאולוג:  האמן פטור מהנפת דגל הקדמה והחזון הארכיטקטוני, שבאופן טבעי שואף ל"רומם" מבנים אל אידיאלים של קדמה והחיוב.

הלוואי והיינו מאמצים את הגישה הממוחשבת, גם בהתייחסות לשנויים הדרמטיים, שאנו מחוללים בנוף.

האמן, בדומה לארכיאולוג, נצמד אל ההיסטוריה, בראייתו את החיים – במבחני הזמן והתוצאה

כשאנו יוצרים מסמך בהינף מקלדת עכבר ומחשב – כדאי לשמור מפעם לפעם, וזה אכן שם התערוכה. (Control-S)..

 

ציטוט:

"הייתי רוצה שיהיו מקומות יציבים, נייחים, לא מוחשיים, שלא נגעו בהם, ושכמעט אי אפשר לגעת בהם, בלתי ניתנים להזזה, מושרשים: מקומות שישמשו ציוני-דרך, נקודת מוצא. מקורות..."

"המרחבים שלי שבירים: הזמן עומד לשחוק אותם, עומד להרוס אותם: שום דבר לא ידמה עוד למה שהיה, זיכרונותיי יפגעו בי, השכחה תסתנן לזיכרוני, אתבונן בלי להכיר בכמה צילומים צהבהבים וקרועי שוליים."

 ז'ורז' פארק 1974, חלל וכו' - מבחר מרחבים.