שיח גלריה

בכל ימי א', במהלך חודש ינואר האחרון, אינני

מפספס שום הזדמנות-פז לקרב את הנוער הנס ציוני לאומנות. נעניתי בשמחה לסדרת מפגשי שיח גלריה בתערוכה שלי, המתקיימים עם כיתות תלמידים מקסימים - שוחרי אמנות.

תבורך יוזמה מוארת זו של כל המעורבים בה: בתי הספר, המורות המלווות, מדריכת החינוך לאמניות המחוזית, וכמובן, מנהלת בית אשכול פיס.

בהביטי בדפוסי התנהגותם של ילדים בחללי תצוגה, ובראותי לעיתים, את זרותם של קירות אמנות לנפשות בני הנוער, אני משוכנע, שיש להפיח חיים ברעיון (ישן, אגב) של קירוב:

מסגרות של נוער אל המסגרות שעל הקיר...

אומנויות שתיגרענה מסדר יומם של ילדים, ימצקו ביתר שאת את הקהות, הניכור ושוויון נפש כלפי הזולת שמתייצבים כסמן חברתי מפוקפק, ורבים כבר אלו המודים בכך כיום.

ממש כמו "אחיה התאום", החינוך המוסיקלי - האומנות הפלסטית, שבעצם יצירתה אינה תבניתית ואף תבניתית כאחד, מאתגרת את הדמיון הצעיר.

ולכן אמורה בגילאי טרום עשרי - להרחיב עולמות תוכן רגשיים, לפתח מודעות ונפש.

זו השקעה, שלדעתי, תנביט לנו חברה טובה יותר לעתיד.

ולכן אני רואה ברכה רבה בקיום אירועים שכאלה.

בהיות מפגשים מונחים ומוסברים אלה גורם תלכידי, המקרב את הנוער לנושא, שבשנים האחרונות סובל מדלות מכמירה בתקציבים במסגרות החינוך.

בטוחני שאם נשכיל להשקיע בהסברה ובקירוב, יהיה הנוער הזה, לכשיתבגר.

צרכן איכותי של תרבות.